מי אני?

התחלתי לצלם בגיל 15.

למדתי במגמת צילום סטילס בתיכון. את המצלמה הראשונה שלי קיבלתי מדוד שלי שנתן לי את הישנה שלו, מצלמת ניקורמט של ניקון.

בגלל שלמדתי לצלם, לעבוד עם פילם ולהדפיס לבד תמונות (מצלמות דיגיטליות היו אז רק בתחילת הדרך), אחרי התיכון צילמתי בעיקר בטיולים ופחות ביום-יום כי כבר לא היה לי חדר חושך נגיש כמו שהיה לי בבית הספר בו יכלתי לעבוד לבד על התמונות שלי.

במשך שנים התרחקתי מצילום דיגיטלי עד שלא היתה לי ברירה. בשנת 2010 התחלתי ללמוד תקשורת חזותית ושם נאלצתי להשיג מצלמה דיגיטלית בשביל קורס יסודות צילום. להפתעתי הרבה, ולמרות שקניתי אז רק מצלמת פוקט, מאוד נהניתי מהצילום הדיגיטלי. הקורס סיפק לי רענון הכרחי והקומפקטיות גרמה לכך שפתאום היתה איתי מצלמה כל הזמן, שיכלתי לצלם בה באופן אינסופי בכל מקום.

משם באופן הדרגתי התחלתי לצלם יותר ויותר. הייתי שולחת את עצמי למשימות, ממציאה לעצמי תרגילים, מגבילה את עצמי באלמנטים שונים והיו תקופות שהרגשתי שהמצלמה היתה הדבר היחידי שמחזיק אותי. וכמובן מתישהו השתחררתי מהמצלמה הקומפקטית והתקדמתי הלאה.

היום אני אוהבת לצלם בעיקר בטיולים, בחו"ל או בארץ, וגם הרבה פעמים יוצאת לטייל רק כדי לחזור עם תמונות טריות. צילום אנשים גיליתי בשלב מאוחר יותר ואני מצלמת בעיקר בתנועה - מחול, קרקס, תיאטרון ובכלל הופעות, או צילומי אופנה.

אני מעדיפה תמיד לצלם באור טבעי וללמוד כל פעם את התנאים שאני נמצאת בהם ואיך להוציא מהם את המיטב, ולא לשנות אותם עם תאורה או בימוי לצורך הצילום.